כרמיאל בע"מ ואח' נ' סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לחייב את המשיבים – התובעים 1-4, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"התקנות") ומכוח סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט.

2.המדובר בתביעה במסגרתה טענו המשיבים כי רכשו מהמבקשים זיכיון להשכרת רכבים. לטענת המשיבים, ההסכם אשר נכרת לרכישת הזיכיון אינו חוקי שכן המבקשת 1 לא הייתה רשאית למכור זיכיונות או להשכיר רכבים בשכירות משנה. כן נטען כי המבקשת 1 הפרה תנאי 4 לתנאי הרישיון שניתן לה לעניין גובה דמי ההשתתפות העצמית אשר גבתה מהמשיבים במסגרת ההסכם.

המשיבים טענו בתביעתם כי לאור האמור עומדת להם הזכות לבטל את ההסכם ועתרו להשבת כל הכספים ששולמו על ידם בגינו. המשיבים הגישו את התביעה גם נגד מבקש 2 שהינו הבעלים ומנהל המבקשת 1 וטענו כי יש לחייב את המבקש 2 בגין ניצול האישיות המשפטית של המבקשת 1 לשם הונאתם של המשיבים, פעילותו בחוסר תום לב במו"מ והפרת חובת ההגינות על ידו.

3.לטענת המבקשים יש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה שכן סיכויי ההליך קלושים ולאור מצבם הכלכלי של המשיבים, הרי במידה שהתביעה תידחה, לא יהיה ביכולתם לשלם את ההוצאות שייפסקו כנגדם.

לעניין סיכוי התביעה הפנו המבקשים לכתב הגנתם וטענו כי ההסכם נחתם בהתאם להוראות משרד התחבורה והנחיותיו. המבקשים הוסיפו כי ההסכם לא נכרת כלל עם משיבים 3 ו-4 וכי כתב התביעה לא מגלה כל עילת תביעה כנגד המבקש 2 באופן אישי. המבקשים טענו כי כל הפעילות נערכה מול המבקשת 1 בלבד והיא הצד היחיד להסכם שנחתם עם המשיבים 1-2.

לעניין הבקשה לחיוב המבקשת 1 בערובה, הפנו המבקשים לסעיף 353א לחוק החברות, על פיו היה על המשיבה 1 לסתור את החזקה כי יש לחייבה בהפקדת ערובה. המבקשים הפנו למצבה הכלכלי הקשה של המשיבה כפי שעולה מחובה הגבוה במסגרת תיק ההוצל"פ הפתוח כנגדה . לעניין מצבו הכלכלי של המשיב 2 הפנו המבקשים לכך שהגיש בעבר בקשה לעיכוב תיקים במסגרתה הצהיר על חובות בסכום של כ-190,000 ₪ וכי אף תיק האיחוד פורק בסופו של יום בגין אי עמידתו בצו תשלומים.

4.המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה. המשיבים הופנו לכך שהבקשה הוגשה לאחר שניתנה החלטה להמצאת תעודת עובד ציבור מטעם משרד התחבורה אשר ממנה ניתן יהיה ללמוד לדידם, האם מדובר בהסכם חוקי אם לאו. המשיבים הכחישו את הטענה לעניין מצבם הכלכלי וטענו כי סיכויי התביעה גבוהים וכי המבקשים הם אלו שחייבים למנהל המשיבה 1 סכומים כספיים בגין שירותי המוסך.

דיון

5.ראשית אציין כי כבר במהלך הדיון שהתקיים ביום 14.7.11 הודיעה ב"כ המבקשים כי כבר נשלחה לביה"מ בקשה לחיוב המשיבים בערובה . ההכרעה בבקשה לחיוב בערובה צריכה להינתן עוד בטרם תידון התביעה עצמה ועוד בטרם ייגרמו לנתבע הוצאות לניהול הגנתו. המצאת תעודת עובד ציבור הינה הגשת עדות לתיק, אשר גם אם מצאתי לנכון לקדמה כבר בשלב המקדמי כדי לצמצם מחלוקות, אין בה כדי למנוע הכרעה בבקשה לחיוב בערובה כבר בשלב זה ועוד בטרם תיבחן התביעה לגופה, בין היתר ,במסגרת קבלת תעודת עובד ציבור.

6.לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי יש לקבל את הבקשה ביחס למשיבה 1.

בעניין זה יש להפריד בין הסמכות לחיוב תובעת שהינה חברה בערובה, על פי סעיף 353א לחוק החברות, לבין הסמכות לחיוב בערובה תובע שהינו אדם פרטי בהתאם לתקנות.

אמנם ההלכה ביחס לחיוב בהפקדת ערובה על פי התקנות הינה כי ייעשה במקרים נדירים בלבד, על מנת שלא תחסם דרכו של תובע דל אמצעים אל בית המשפט.

יחד עם זאת, כבר נקבע בפסיקה, כי הדברים אמורים בתובע שאינו חברה, שכן ביחס לחברה, המדובר במהלך שגרתי, הנובע משיקול הדעת הרחב המוענק לביהמ"ש עפ"י סעיף 353א לחוק החברות השתנ"ט – 1999, הקובע:

"הוגשה לביהמ"ש תביעה על ידי חברה, או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי ביהמ"ש לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה, כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

עפ"י הפסיקה, הגם שחיוב בהוצאות, עפ"י תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד, יעשה לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד, הרי שבכל המתייחס לתובעת שהינה חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, קיימת חזקה שיש מקום לחייבה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן, קיימים בנסיבות העניין, טעמים לסתור.

כלומר, עפ"י סעיף 353א לחוק החברות, כשמדובר בתובעת שהינה חברה כאמור, חל על החברה הנטל להוכיח, כי תוכל לשאת בהוצאות, ככל שהתביעה תידחה (ראה בעניין זה, בש"א (נצרת) 1905/08 הכרשת הישוב מוטלים (1995) בע"מ נ' אטיב פיינסט בע"מ, בש"א (ת"א) 15811/08 פקיד שומה חולון נ' רשת מסעדות שווארמה שלנו בע"מ, רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר, ת"א (ת"א) 33536/05 אסתר טכנולוגיות נ' הדבר בע"מ ואח').

במקרה דנן, מלבד טענה כללית, התעלמה המשיבה 1 מהוראות סעיף 353א לחוק החברות, החל בנסיבות העניין. המבקשים המציאו העתקי הודעות מהבנק על פיהם ניתן לראות כי הוראות קבע של המשיבה 1 חזרו ואף חזר שיק מחמת העדר כיסוי מספיק. כמו כן, הוצג פירוט מתיק הוצל"פ הפתוח כנגד המשיבה 1 בו עומדת יתרת החוב על סכום של מעל 240,000 ₪. אדגיש כי כל עוד מדובר בתיק הוצל"פ אשר ההליכים בו לא עוכבו בהחלטה שיפוטית לאחר הגשת התנגדות, לא יכולות להתקבל טענות המשיבה 1 כנגד תוקפו של החוב נשוא התיק.

המשיבה 1 לא צירפה כאמור כל מסמך אובייקטיבי, כגון דוחות כספיים שנתיים,מאזנים,תדפיסי בנק, אשר יוכיחו את איתנותה הפיננסית ואף לא טרחה לצרף תצהיר ערוך כדין בעניין.

7.בנסיבות דנן ואף שבשלב זה לא ניתן להביע עמדה כאילו סיכויי התביעה קלושים (וראה פירוט בעניין בסעיף 8 להלן), הרי משלא הוצגה כל ראייה ליכולתה הכלכלית של המשיבה 1 לעמוד בהוצאות ככל שיפסקו, אני מוצאת לנכון לקבל את הבקשה ביחס למשיבה 1.